שינוי

זה לא החזק ביותר או האינטליגנטי ביותר ששורד אלא זה שמגיב הכי טוב לשינוי. צ'ארלס דרווין. שינוי הוא למעשה הציר המרכזי בכל סוג של תהליך צמיחה ושיפור. זהו הצורך הבסיסי שמוביל אדם, קבוצה, ארגון, חברה, מדינה לסיים פרק אחד ולהתחיל פרק אחר.למרות שרוב מוחלט של בני האדם מבינים ששינוי הוא הכרחי על מנת לעלות לרמה הבאה למעלה מ-70% מהשינויים האישיים והארגוניים נכשלים, 20% מצליחים ליצור שינוי אך הוא בדרך כלל לא משיג את המטרה המלאה ורק כ- 10% מהשינויים משיגים את המטרה ואף מייצרים תוצאות יוצאות דופן.

אחד השינויים המהירים והחזקים שנראו בפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות התקיים ערב בחירות 2015 כשהסקרים חזו הפסד מוחץ לבנימין נתניהו. בתגובה לסקרים מיהר נתניהו לפרסם סרטון שייזכר למשך דורות ובו הוא מזהיר את עם ישראל ש"המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי ויש סכנה אמיתית לביטחונה של מדינת ישראל" (סרטון המהפך של נתניהו). הסרטון של נתניהו, גזעני ככל שיהיה, מוציא את המצביעים לקלפיות, הופך את הקערה על פיה ומביא לניצחונו בבחירות.

בלי קשר לדעות פוליטיות ולסוגיות אתיות אפשר למצוא במהלך הזה של נתניהו את המרכיב שעל פי מחקרים רבים נמצא כקריטי ביותר לתהליך שינוי בין אם מדובר בשינוי מהיר שדורש תגובה מידית ובין אם מדובר בשינוי ארוך טווח שמצריך תהליך מתמשך. באנגלית זה נקרא A Sense of Urgency או "תחושת דחיפות" בעברית. נתניהו ממחיש לקהל הבוחרים את הסיכון שעורב מעבר לפינה במידה ולא יצאו להצביע ועל ידי כך יוצר בקרבם תחושת דחיפות פנימית שמוציאה אותם מהכורסא הנוחה בסלון החוצה לעבר הקלפיות.

הכורסא בסלון היא ביטוי לשאננות. לשהייה באזור הנוחות שלנו. אזור בו אנחנו מרגישים נעים ונוח ואין לנו שום חשק לצאת ממנו והאמת שלעיתים גם אין שום סיבה אבל כאשר אנחנו מעוניינים לבצע שינוי אין שום סיכוי שהוא יקרה אם נישאר לשבת על הכורסא הזו. הכורסא הזו אגב יכולה להיות מקום העבודה בו אנחנו עובדים שנים רבות או הסביבה החברתית שבה אנו מתרועעים ועוד ועוד. כדי לבצע שינוי אמיתי ומוצלח צריך מוטיבציה לצאת מהאזור הזה, ולצורך כך מוכרחים לגייס תחושת דחיפות אמיתית.

מחקרים בעולם הארגוני מצאו 4 טקטיקות ליצירת תחושת דחיפות אמיתית בקרב עובדים אך הן רלוונטיות גם לאדם הפרטי. הנה לכם 2 מהן:
1) מוציאים את הראש החוצה- בת יענה הוא סימפטום קלאסי ומוכר של שאננות מזיקה. טומנים את הראש עמוק באדמה ומתעלמים מהמציאות סביב. בשפה פסיכולוגית קלאסית קוראים לזה הדחקה או הכחשה. הטקטיקה הראשונה לייצר תחושת דחיפות אמיתית היא להסתכל למציאות בעיניים ולהסכים בשלב ראשון להפנים את המצב לאשורו. כדי להסתכל למציאות בעיניים צריך לשאול שאלות שקשורות במידע שנמצא מחוצה לי, למשל – העסק שלי עומד בסטנדרט גבוה ביחס לעסקים דומים לי או לא ? הלקוחות שלי אוהבים את סגנון המוסיקה בחנות שלי או לא ? בת הזוג שלי נהנתה מארוחת הערב שהכנתי לה או לא ?. כאשר אנחנו סוקרים מידע מבחוץ אנחנו מקבלים פידבק חדש, מדויק ומפתיע לגבי הצרכים של הסביבה שלנו. הגילוי יעורר בנו מוטיבציה לשינוי והמידע המדויק יאפשר לנו בקלות ליצור שינוי שיוביל להצלחה בעסק, בזוגיות, בהורות ובכל תחום בו אנו רוצים להשתפר.

2) לוחצים על דוושת הגז- לפני כמה שנים הגיע אלי לפגישה מנהל בכיר בחברה ידועה. עקבתי אחרי הליכתו השפופה מהרגע שנכנס מבעד לדלת ועד שהתיישב בכורסה במשרד שלי. הוא סיפר לי שהמצב בחברה לא משהו. התוצאות לא מספיק טובות ויש ירידה משמעותית ברווחיות ביחס לשנה שעברה. "מה לדעתך הבעיה המרכזית ? " שאלתי אותו אחרי 20 דקות של שיחה. "רמת האנרגיה אצל העובדים נמוכה נורא" הוא ענה לי. בתגובה שאלתי אותו " ואיך רמת האנרגיה שלך ?" "שלי בסדר" הוא השיב ומיד הגבתי " אם רמת האנרגיה שלך בעבודה דומה לזו שאיתה נכנסת למשרד, רמת האנרגיה שלך רחוקה מלהיות בסדר. כשזה המצב אין שום סיכוי שרמת האנרגיה של העובדים שלך תהיה גבוהה כפי שהיית רוצה". המסר עבר.

טקטיקה שנייה ליצירת דחיפות אמיתית היא לפעול בצורה של דחיפות מדי יום ביומו. כדי שעובדי החברה יחושו תחושת דחיפות אמיתית מוכרח המנהל שלהם לפעול כבעל דחיפות כזו. מנהל שחש תחושת דחיפות אמיתית יביע זאת בשיחות, בפגישות, בדוא"ל ויפגין זאת ללא הרף בצורה כזו שתגדיל גם את תחושת הדחיפות של עובדיו. הגישה, הרגשות והפעולות שהוא יעשה ידביקו מיד את שאר העובדים. בתגובה לשאלה כגון "מתי אוכל לשוחח איתך על נושא קריטי " הוא ישיב במהירות "למה לא עכשיו ? " ובדרכים אלו ישדר ויעורר דחיפות אמיתית באופן עקבי בכל מי שסובב אותו. אנשים ערים למהירות שבה אנו מגיבים לנושאים שונים. הם שמים לב להבעות הפנים, לטון הדיבור ולתנועות הגוף. תשומת לב זו יכולה להיות ברמה מודעת או תת מודעת אך היא ברורה ויש לה השלכות על מידת הדחיפות של האנשים סביבנו. ברגע שאנחנו בעצמנו פועלים מתוך דחיפות אמיתית הסביבה כולה נרתמת ופועלת בצורה דומה שמעוררת בנו בחזרה את אנרגיה גבוהה לפעול במהירות.

אם נחזור לרגע לסרטון של בנימין נתניהו ערב בחירות 2015 נוכל בקלות רבה למצוא את שתי הטקטיקות הללו. תחילה הצוות שלו אוסף מידע ומיידע אותו לגבי הסקרים ולגבי הפעולות שמבצעות המפלגות המתחרות על מנת לגייס בוחרים. לאחר מכן, כאשר המציאות לנגד עיניו הוא פועל בדחיפות אמיתית ויוצר סרטון בו הוא משדר במילים וברגשות את מידת הדחיפות (קטסטרופה מדינית) תוך שהוא קורא לבוחרים לבצע את הפעולה הנדרשת על מנת למנוע את הקטסטרופה הזו. נתניהו חווה דחיפות אמיתית ועל ידי שימוש בטקטיקות אלו הוא מעורר בבוחרים תחושה זהה שמוציאה אותם לקלפיות ומביאה לניצחונו בבחירות. המקרה של בחירות 2015 הוא מקרה פרטי שמבהיר את הרעיון של תחושת דחיפות אבל ממנו ניתן להשליך לכל תחום בחיים. המסקנה המרכזית היא זו- על מנת לבצע שינוי אתה מוכרח לייצר תחושת דחיפות אמיתית. אצלך ואצל האנשים סביבך. כשזה יקרה תראה במהרה ניצנים של שינוי.

קוטר, פ, ג'. (2014). שינוי כאן ועכשיו. תל אביב: מטר.