ערך עצמי

"נהגתי לחפש כוח וביטחון מחוץ לעצמי, אבל הם נמצאים בפנים. הם היו שם מאז ומתמיד." אנה פרויד

הערכה עצמית הוא אחד המושגים החשובים ביותר בכל הקשור לצמיחה אישית, ארגונית, חברתית, זוגית ושאר תחומי ההתפתחות בהם אנו מעוניינים. האופן שבו אנו תופסים את עצמנו משפיע בצורה ישירה על הרגשות שלנו, על הפעולות שנבצע כתוצאה מהרגשות הללו ועל התוצאות שתגענה בעקבותיהן. אלו בתורן ישפיעו בחזרה על הערכה העצמית שלנו וחוזר חלילה.

לפי א. טורי היגינס (1981), ההערכה העצמית שלנו מוגדרת על ידי התאמה או אי התאמה בין איך שאנחנו רואים את עצמנו לבין איך שאנחנו רוצים לראות את עצמנו. כדי להבהיר את הנקודה, נסה את התרגיל הבא: קח לך דף נייר ריק וחלק אותו ל-3 חלקים. בחלק התחתון כתוב עשר תכונות שמתארות את סוג האדם שאתה חושב שאתה למעשה (חכם? סימפתי? אופטימי?).
לאחר מכן, בחלק האמצעי מנה עשר תכונות שמתארות את סוג האדם שאתה חושב שאתה צריך להיות, זאת אומרת מאפיינים שיאפשרו לך לעמוד בתחושת המחוייבות והאחריות שלך (אסרטיבי? אמיץ? חברתי?).
לבסוף ערוך בחלק העליון רשימה של תכונות שמתארות את סוג האדם שהיית רוצה להיות, אידיאל שכולל את התקוות, הרצונות והחלומות שלך (כריזמטי? מלהיב? מצחיק?) . כעת, אתה אמור לקבל שלוש רשימות: העצמי הממשי שלך- מי שאתה בפועל, העצמי הנדרש שלך- מי שאתה צריך להיות כדי למלא את חובותיך, והעצמי האידיאלי שלך- מי שהיית רוצה להיות במצב אידיאלי.

מחקר הראה שרשימות מסוג זה יכולות לשמש על מנת לחזות את ההערכה העצמית שלך ואת איכות החיים הרגשית שלך. הרשימה בתחתית הדף היא מושג העצמי שלך בעוד שהרשימות האחרות מייצגות את הסטנדרטים האישיים שלך, או איך שהיית רוצה להיות. כל עוד אדם אינו עומד בסטנדרטים הללו, תהיה לו הערכה עצמית חסרה והוא יחווה רגש שלילי כתוצאה מכך.

ההשלכות הספציפיות של הרגש תלויות באיזה מנחה-עצמי אתה נכשל להשיג. אם יש פער בין העצמי הממשי לעצמי הנדרש שלך, אתה תרגיש אשמה, בושה וכעס ואולי אף תסבול מפחדים וחרדה. זה קורה בדרך כלל כאשר קיבלת על עצמך אחריות או מחויבות ואינך עושה את הפעולות הנדרשות על מנת לעמוד בה. אם אי ההתאמה היא בין העצמי הממשי לעצמי האידיאלי, תרגיש מאוכזב, מתוסכל, לא מוגשם, ועצוב. חוויה זו תקרה לרוב כאשר ישנו פער בין מי שאני כיום למי שהייתי רוצה להיות וצמצומו של פער זה אינו נראה באופק.

אז אם להערכה עצמית יש השפעה קריטית על החוויה הרגשית שלנו, ועל התוצאות שאנו משיגים ביום יום- כדאי מאוד שנלמד איך לווסת אותה. הגורם המרכזי שמשפיע על הערכה עצמית הוא מידת הפער. ככל שהוא גדול יותר, כך אנחנו מרגישים רע יותר. גורם נוסף הוא החשיבות של הפער לעצמי. ככל שהתחום שבו אנחנו לא עומדים חשוב יותר, כך אנחנו נרגיש גרוע יותר. גורם שלישי הוא המידה שבה אנחנו מתמקדים בפערי העצמי שלנו. ככל שאנחנו ממוקדים יותר בפער, כך ההערכה העצמית שלנו נמוכה יותר.

אז מה עושים ? התשובה לכך היא עשייה, עשייה, עשייה! משתי סיבות מרכזיות: האחת מתייחסת למחקר שחקר למעלה מ-100 אנשים בגילאים שונים, בו התבקשו המשתתפים לעצור כל שעתיים במשך היום ולכתוב מה הם חושבים ומרגישים באותו הרגע. נמצא שכאשר אנשים עצרו לכתוב בזמן שהיו מרוכזים בעצמם הם דיווחו שהרגישו יחסית לא שמחים והתחשק להם לעשות משהו אחר והרגישו אחרת כאשר הם היו באמצע ביצוע של פעולה כלשהי.
אנשים עשויים להיות אומללים כאשר הם עסוקים מדי במחשבות על עצמם, אך לא כאשר הם בעיצומה של עשייה פרודוקטיבית.

הסיבה השנייה היא כי כאשר אנחנו מבצעים פעולות שמקדמות אותנו לעבר העצמי הנדרש או העצמי האידיאלי אנחנו מצמצמים את הפער הקיים ומגדילים את החלק במשימה שכבר הושלם. מנקודת מבט נוספת, זה כמו להוסיף מים לחצי הכוס המלאה על מנת להגדיל את החלק המלא ולהקטין את החלק הריק. בדרך זו אנחנו מצמצמים את הפער ומשפרים את תחושת הערך העצמי.
דרך נוספת לחיזוק ההערכה העצמית היא על ידי מיקוד. לאחר שעשינו פעולות שצמצמו את הפער אנחנו מוכרחים להתמקד בחלק הנוסף שהשלמנו ולסמן לעצמנו "וי" על כך שפעלנו ביושרה עם המטרות שלנו והתקדמנו עוד צעד לעבר היעד שהצבנו לעצמנו.

בהצלחה!

לקריאה נוספת
Duval. S, & Wicklund. R. A., (1972). A theory of objective self awareness. Academic Press Inc.
Wicklund. R. A., & Hormuth. S. E. (1981). On the Functions of the Self: A Reply to Hull and Levy. Journal of Personality and Social Psychology. Vol. -10, No. 6, 1029-1037